עיצוב הבית לימודי עיצוב פנים חדשות וחידושים  
 
 



שריטות



בין רישום לצילום
תערוכה: 28.10.09 – 20.12.09
הגלריה ע"ש מורל דרפלר במרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה
רח` הגנים 21, המושבה הגרמנית, חיפה. טל. 04/8562540 א` – ה` 10:00 – 18:00
חנה שביב, אוצרת התערוכה והגלריה על אברהם אילת והתערוכה:
התערוכה עוקבת אחרי מגמות בעבודתו הצילומית של אברהם אילת לאורך יותר מארבעים שנה.
אברהם החל את פעילותו האמנותית בשנות השישים כצייר. עבודות הרישום והציור שלו מסוף שנות ה 60 עוסקות בקיטוב שבין הטבע ומעשה ידי האדם. דמות אמורפית המייצגת את האדם נעה ללא כיוון ותכלית בתוך מסגרות קשוחות. בעבודות אלו ניכרת השפעת הצייר הבריטי פרנסיס בייקון שאמר כי יצירתו מבטאת את "הברוטאליות של העובדות". בתחילת שנות השבעים קיבלו התכנים הללו ביטוי מופשט. בסדרה גדולה של רישומי עפרון שכותרתה "כוחות" מתבטא הקונפליקט במערכים מתומצתים, מינימליסטיים, דמויי שדות התרחשות מגנטיים. מכאן, המעבר לשימוש בצילום שחור- לבן נראה לאילת טבעי.
באופן עבודתו האסוציאטיבי מזכיר אברהם את הסוריאליסטים. שאלות של חלל, הפשטת צורות ופירוקן והתבוננות אחרת במציאות. כל אלה הביאו אותו לשימוש במצלמה, שימוש שהיה חדשני לאותה התקופה, בה נחשב הצילום לנפרד ונחות ע"י עולם האמנות. צילומיו מחזקים את הנושאים העולים מרישומיו. באמצעותם יצר אופני ראיה המפרקים את שלמות הנושא, עסק באור וצל, ודיבר על זמן שחולף. צילומיו משלימים את רישומיו ועם זאת מהווים פן עצמאי חשוב בעבודתו.
נושאי עבודתו, שבירת המחסום בין ציור וצילום, שימוש בחומרים נחותים ולא "אצילים" באמנות, שאלות של זמן, שחור ולבן מציבים את אברהם כאמן קונספטואלי. בניגוד לאמנים הקונספטואלים שזלזלו בכוונה באיכויות צילומיות מקפיד אברהם על שימוש נכון במצלמה ובהדפסה ושואף להגיע להדפסה המושלמת צילומית ורעיונית. בזכות זה הזמין אותו חנן שדה, ראש המחלקה של המחלקה לצילום בויצו בשנות ה 70 להיות מורה אמן בין שאר המורים הצלמים.
בשנות ה 80 מתמקדים צילומיו של אברהם בשני כיוונים. האחד, תיעוד של שני רחובות בשכונת הדר בחיפה. במשך כארבע שנים מצלם אברהם יום- יום בתים ודמויות סביב הסטודיו שלו מתוך הכרה שיש כאן " עולם הולך ונעלם" שחשוב להנציחו. הצילומים מדגישים יחסים של אור וצל, משחקים של תלת מימד ודו מימד וכתמים שחורים מול לבנים. האנשים נטמעים בתוך חלונות הבתים, על המרפסות או ברחוב כחלק בלתי נפרד מהוויית החיים שהזמן כמו עצרם. תאור הבניינים הוא אקספרסיבי, אבסטרקטי ולא דוקומנטרי. עבודה אחרת היא של טבע דומם מבויים בסטודיו. אברהם מניח חפצים על רקע שחור ובודק תאורה. אור לבן, קונטרסט. הוא עובד עם חפצים שהוא מוצא בסביבתו ומטעין אותם במשמעות. תירס מכורסם שנעוצים בו דגלי נייר הופך אלגוריה לספינת ישראל השוקעת. חיילי פלסטיק נתפסים בסבך חוטים. הקומפוזיציות מבוימות בצורה אסוציאטיבית בסגנון זרם התודעה ורעיון מוביל לרעיון .
בשנות ה 90 משתמש אברהם בנגטיבים של תצלומי CT של מוחו שלו, תצלומים רפואיים המשמשים לאבחון בריאותי. פרוסות עצם המוח המצולמות הופכות לציורי אבסטרקט, לרישומים הדנים בקו , צבע וצורה. מחברים את החוויה הבריאותית הפרטית עם שאלות של אמנות והיסטוריה. הוא חורט וחורץ את הנגטיבים בקווים שמזכירים ניסיונות ראשוניים ליצירת כתב ומגיע דרכם לרעיונות נוספים הקשורים להולדת התרבות - לציורי המערות של האדם הקדמון ולצלמיות הפריון והמיניות שקיבלו את התואר "ונוסים" על ידי חוקרים ומדענים. דרך פרויקט זה תוהה אברהם על משמעותה של שפת סימנים מוסכמת, מנסה להבין איך נקראים ומפוענחים צורות וציורים.



ב-1999 אסף אברהם בקבוקים שעברו תהליך של בליה וההשחתה ויצר מהם סדרה של פוטוגרמות. עבודות אלו התפתחו מפוטוגרמה שהוא יצר כמחווה לאמן הסוריאליסטי מאן ריי. פה משתמש אברהם בטקסט כדי להפוך את הצורות האמורפיות לדימויים של שרירים בגוף האדם. הוא נותן לדימויים שמות של שרירים שיש להם אסוציאציה לכוח, שליטה, גאווה וכד` כדי להבהיר את דעתו על מגבלות הכוחניות ועל סכנת ההרס הטמונה בשחצנות ובשימוש חסר אחריות בכוח.
תערוכתו "היסטוריות", שהתקיימה בגלריה של קיבוץ לוחמי הגטאות בשנת2007 מציגה בצורה טובה את הדרך האסוציאטיבית בה פועל אברהם וכן את הקישורים בין האישי והחברתי בעבודותיו. בחלל החדר הוא תלה ארבע קבוצות עבודה. כל קבוצה על קיר נפרד. על קיר אחד הוא תלה שורת צילומים של מסך טלוויזיה המשדר דימויים שעניינם מסתרי היקום. על מכשיר הטלוויזיה מוצבת מנורה דולקת. התמונות צולמו בחדרו בניו יורק בזמן שהותו שם כמרצה אורח במחלקה לצילום של ה- NYU. על הקיר הסמוך מוצגת מגילה מורכבת מצילומי זירוקס שנעשו באופן אקראי מספר היסטוריה מאוייר. אילת קורא לעבודה "ההיסטוריה המקוצרת של האנושות" והיא ממחישה לדידו את הסוביקטיביות והמניפולציה שכל חברה עושה בבואה לתאר את נקודת השקפתה ה"צודקת". על הקיר השלישי תלה שורה של תמונות וטקסטים ארוכים. הטקסטים נלקחו מדברי "עוזבי קיבוץ" באספה שבה הודיעו על עזיבתם ואת תגובות החברים. אברהם עצמו הוא חבר קיבוץ שעזב. את הטקסטים העתיק אברהם מתוך הארכיון של קיבוץ שמיר. העבודה מתייחסת להיסטוריה של המדינה ולמשבר שעברה החברה הקיבוצית שסימלה את כל היפה והטוב במפעל הציוני. על הקיר הרביעי תלה צילום של דפי קונטקט צילומיים, מושחתים ע"י הזמן והגשם ,מתוך ארכיונו ועזבונו של הצלם פטר מרום, שהתפרסם בשנות ה 50-60 עם צילומי אגם החולה הגווע. תמונה עגומה של חברה שאיננה רוכשת כבוד לעברה.
בעבודותיו מובל אברהם בראש וראשונה על ידי הרעיון. החומר מתאים את עצמו לרעיון. האוביקט מקדש את הרעיון. או כפי שאמר מאן ריי: "אני מעדיף לצלם רעיון מאשר אובייקט וחלום יותר מרעיון".
אברהם אילת הוא אמן רב תחומי. יוזם הביינאלה הישראלית הראשונה לצילום. יו"ר פירמידה, מרכז לאמנות עכשווית, חיפה. למד אמנות בישראל (קלישר), פאריס, (אטליה 17) ולונדון,(סאן מרטינס). קיבל פרסים ומלגות רבים והציג במוזיאונים וגלריות בארץ ובעולם. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר: www.eilatart.com

שריטות